זאת לא הפעם הראשונה שאני מקבלת טלפון מאשתו של… שמבקשת לשוחח ולקבוע פגישה עבור בן הזוג שלה.
״קראתי עליך באתר״ היא אומרת, ״ראיתי שאת גם מלווה מנהלים בעולם העסקי וגם באה מרקע של פסיכולוגיה קלינית ונשמע שזה עונה בדיוק על מה שהוא צריך״. נכון, אני משיבה ומופתעת מהעובדה שדייקה כל כך בהבחנתה כי בתהליכי הליווי שלי עם מנהלים אני באמת משלבת משני עולמות הפסיכולוגיה- האישית לצד העסקית-ניהולית.
״בעלי יזם״, היא מוסיפה, ״החברה גדלה בקצב מהיר, אך נראה שהם קצת מאבדים שליטה על הניהול. אבל זה רק חלק אחד של הבעיה, החלק השני זה מה שקורה איתו בבית ואם זה ימשך, הנישואים שלנו לא יחזיקו. הוא חייב עזרה!״. ״והוא מעוניין בכך?״, אני מבררת לדעת האם הוא מזהה צורך בליווי אישי. ״כן, כן!״ היא משיבה, ״רק ביקש שאני אעזור לו למצוא מישהו.י״.
אז נכון שבפיסוכולגיה הקלאסית, הלקוח הוא זה שאמור ליצור את הקשר וליזום את הצעדים הראשונים על מנת שיהיה מחויב לתהליך, אבל בעולם של היזמים דברים לא תמיד מתנהלים בסדר הנכון. גיליתי שלמרות שיצירת הקשר הראשוני היא לא כמו בספרים, במציאות זה דווקא עובד, וזה לא מפליא. אחת, מפני שלא תמיד ליזמים יש את הפניות והזמן הנדרש לחיפוש איש מקצוע מתאים לסוג כזה תהליך ושתיים, מפני שפעמים רבות מחיר היזמות עולה בזוגיות ובת-הזוג היא הקרובה ביותר והראשונה להניף דגל (וכנ״ל לגבי סיטאציה הפוכה שבו האישה היא היזמית).
הוא הגיע לפגישה במועד שנקבע והשעה וחצי חלפה כמו דקה. הוא שיתף הרבה. עשינו סקירה כללית, עברנו על הממשקים השונים אשר מולם הוא מתנהל, ועל המאתגרים שבינהם, בחנו את היעדים העסקיים, האסטרטגיה וכל מה שנדרש לקבלת התמונה הכוללת של העסק ואופן התנהלותו. תמיד קל לנו יותר לדבר על העסק ועל האתגרים שהוא מהווה, מאשר על הרבדים העמוקים יותר, על התחושות האישיות שנלוות לו, החרדות, הפחדים, הערך עצמי שעולה ויורד ביחס ישיר להצלחות ולכשלונות, וכל מנעד התחושות והמחשבות המנהלות אותנו מאחורי הקלעים התפעוליים.
״לא ישנתי לילות״, הוא סיפר, ״הערכה לא מדויקת שעשינו עלתה לנו בכמה מיליונים נוספים מעבר לסכום שכבר לווינו ולא היה מאיפה לשלם את ההפרש… למחרת אני יושב בבית קפה, ולצידי איש הייטק טייקון, ואני חושב לעצמי, איך זה שהוא הצליח כל כך, ונראה אפילו שהלך לו די בקלות, ואצלי הכל במאבקים קשים…״. והסדקים אט נפתחים, והוא חושף יותר לעומק. נוגע במקומות שלא איפשר לעצמו לחשוף מול אף אחד בסביבתו. אני מכירה היטב את הדאגה הזו שמחלחלת בהם מפני עזיבת עובדים שעשויים להרגיש בטלטלה שהחברה עוברת, מפני שבירת אמון המשקיעים בהם, מהניסיון לעודד את השותף ובתוך כל הסערה הזו, גם לחזור הביתה ולהיות שם בשביל האישה והילדים. אבל הוא לא באמת שם איתם והם מרגישים הכל. ואל מול תחושה פנימית של תהום עמוקה שנפערת בתוכו, הוא נדרש לשדר ״עסקים כרגיל״.
תהליכי הליווי לא משאירים אותך להתמודד עם הכל לבד.
